פסק-דין בתיק ע"פ 2210/08

פתח - דבר

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), מיום 10.2.08, בתיק ת 13150/07 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר שנוהלו הוכחות בעניינו, בעבירה של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") לאחר שסטה מנתיב נסיעתו כדי לחסום רכב אחר, בדרך הר הצופים מעלה אדומים וכן סנוור רכב שנסע אחריו.

בית משפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: 3 חודשי פסילה בפועל; 2 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וכן קנס בסך של 1,000ש"ח. 

הכרעת דינו של בית משפט קמא

2.         בית משפט קמא הבהיר, כי אל נגד גרסתו של השוטר מרדכי מן (להלן: "השוטר") מטעמה של המשיבה ניצבה גרסתם של המערער עצמו ושל משה אזולאי (להלן: "אזולאי"), אשר נסע עימו, ברכבו, במועד האירוע.

3.         השוטר העיד, בהסתמך על דו"ח ת/1 שערך בסמוך לביצוע מעשה העבירה, כי נעצר לפני הכיכר (מעגל התנועה) על מנת ליתן זכות קדימה לכלי רכב שחלפו בכיכר. בזמן זה, החל המערער לסנוורו תוך שימוש באורות גבוהים כדי שייפנה את הדרך. כלי הרכב שבכיכר חלפו ורק אז המשיך השוטר בנסיעתו. אז, נהג המערער רכבו במהירות, עקף את השוטר ו"חתך" אותו בחדות באופן שגרם לשוטר לבלום ולהסיט רכבו (בדו"ח ת/1 האמור דיבר השוטר על סטייה ימינה בעוד בעדותו בבית המשפט טען לסטייה שמאלה). השוטר הציג למערער תעודת מנוי דרך חלון הנוסע אך המערער התעלם מכך, המשיך בנסיעתו, הגיע לכיכר שני ובמקום לעצור רכבו ביצע כחמישה עד שישה סיבובים בכיכר, כאשר השוטר נוסע אחריו. המערער יצא מן הכיכר וניסה לברוח מאת השוטר, אך השוטר הצליח לחסמו, הציג תעודת מנוי למערער בשנית ובמקביל הגיעה למקום ניידת משטרתית. השוטר בניידת קיבל פרטיו של המערער והעבירם לשוטר שבענייננו, אשר רשם הדו"ח. בדו"ח האמור ציין השוטר, שהמערער קלל אותו וצעק לעברו כי הוא מושחת, גנב וכי "יסגור" עימו חשבון.

4.         המערער העיד מנגד, כי נסע במעלה אדומים בעוד הרכב, אשר היה נהוג בידי השוטר, נעצר זמן מה לפני הכיכר. על כן סימן המערער לשוטר, באמצעות אורות רכבו, להתקדם אך השוטר לא שעה להפצרותיו. משכך, סימן המערער לשוטר להתקדם, בשנית, ואף צפר שתי צפירות. אז פינה השוטר את הדרך ומשחלף המערער על ידו הפגין לעברו תנועה של אצבע על הרקה. המערער סבר, שהשוטר נפגע ומשכך החל לנסוע אחרי המערער וסימן לו לעצור. לטענת המערער, חשש לעצור לאחר שהבין שמדובר ב"פרחח שרוצה לסגור חשבון על התנועה הזאת" ומשכך המשיך בנסיעתו. השוטר דלק אחרי המערער כמטורף וכאשר הגיע המערער לכיכר השני, הסתובב בו כארבע עד חמש פעמים על מנת להשתחרר מן השוטר הרודף.

אזולאי,אשר העיד מטעמו של המערער, כאמור, לא זכר ככלל את האירוע ולא זכר חילופי הדברים בין הצדדים מאחר שחלפה כשנה ממועד האירוע ועד למועד מתן עדותו בבית משפט קמא. אזולאי העיד, כי השוטר נסע בעקבותיהם לפני הכיכר הראשון וכי הוא שסימן למערער באורות רכבו, בניגוד לגרסאותיהם של השוטר והמערער בנדון.

על כן, קבע בית משפט קמא, כי לא ניתן להיעזר בגרסתו של אזולאי כך שבפועל, אל מול גרסתו של השוטר ניצבת גרסתו של המערער, בבחינת גרסה מול גרסה.

5.         על יסוד האמור ולאחר שהזהיר עצמו, מצא בית משפט קמא גרסתו של השוטר כגרסה המתקבלת על הדעת באשר השוטר היה עם שני ילדיו הקטנים ברכב ולא היה לו כל מניע לנהוג בפראות, כטענת המערער. נוסף לכך, לא היה לשוטר כל מניע לטפול האשמת שווא על המערער אילו כל שעשה המערער היה לאותת לו, בין באורות רכבו ובין בצופר שברכב, להתקדם בנסיעתו. במקביל, דחה בית המשפט גרסתו של המערער תוך שציין, כי לא ברור מדוע בחר המערער להניח אצבע על רקתו כשכל שעשה השוטר היה לעצור בכיכר ולפנות הדרך לאחר מכן. כן לא ברור, מדוע נדרש הנאשם לעשות מספר סיבובים בכיכר בנסיבות שתיאר בעדותו. התנהגות זו הצביעה, לדידו של בית המשפט, על תחושת אשמה מצידו של המערער וחיזקה בזאת גרסתו של השוטר.

            בהתאם, הורשע המערער במיוחס לו בכתב האישום ודינו נגזר כמובהר לעיל.

טענותיו של המערער לערעורו

6.         ב"כ המערער הציג גרסה עובדתית שונה לאירוע המדובר. לטענתו, נסע מרשו עם חברו אזולאי בתוך מעלה אדומים לצורך קיום מצוות משלוח מנות לנזקקים. בהגיע מרשו במכוניתו לצומת הרחובות דרך הר הצופים - פרי מגדים, ניצב לפניו רכב, אשר חסם התנועה בכביש ולא נכנס לכיכר (להלן: "הרכב החוסם"). המערער המתין זמן מה, צפר לרכב החוסם וסימן לו באורות רכבו להתקדם. משפינה הרכב החוסם את הדרך ונעמד בימין הדרך כדי לאפשר מעבר מכוניתו של המערער, חלף המערער על פניו, סימן לו ברקתו סימן של "קוקו" והמשיך בדרכו. תוך זמן קצר הבחין המערער, כי הרכב החוסם דולק בעקבותיו, במהירות ובפראות, ומנסה להשיגו. נהג הרכב החוסם לא הזדהה והמערער וחברו, אשר חששו מהתנהגותו, עשו מספר סיבובים בכיכר הסמוך במטרה להתנתק ממנו. לאחר שביצע המערער חמישה סיבובים בכיכר, עקפו הרכב החוסם תוך ש"חתך" אותו מצד ימין. רק אז הזדהה נהג הרכב החוסם כשוטר ורשם הדו"ח.

7.         ­לאור האמור, לטענת ב"כ המערער, טעה בית משפט קמא משהרשיע מרשו בדין, בהסתמך על עדותו היחידה של השוטר, ובפרט אמורים הדברים כאשר המערער לא היה מיוצג, אינו משפטן בהשכלתו וכאשר אין לקבל עדותו של שוטר בבחינת "ראה וקדש" אל מול עדותו של אזרח.

ב"כ המערער תקף גרסתו העובדתית של השוטר בטענה, שבעוד בכתב האישום צוין כי השוטר הסיט רכבו ימינה על מנת להימנע מתאונה, הרי בעדותו בבית המשפט ציין כי סטה ברכבו שמאלה באין הסבר ראוי לדבר. כן ציין השוטר, כי המערער אשר נסע לפניו סנוור אותו באורות רכבו הגם שאין כל אפשרות, בפועל, לסנוור רכב שנוסע מאחור. עוד טעה בית משפט קמא בקבעו, כי גרסתו של אזולאי אינה מתיישבת עם גרסתו של מי מן הצדדים כך שלא ניתן להיעזר בה. הרי אזולאי העיד מפורשות, כי השוטר, אשר נהג ברכב פרטי, לא הזדהה ובכל זאת רדף אחרי רכבו של המערער. בהמשך לאמור טען ב"כ המערער, כי מרשו וחברו לא יכולים היו לדעת ששוטר הוא שדולק אחריהם שהרי לא הייתה לשוטר, אשר נסע מאחור כאמור, הזדמנות להזדהות כנדרש. כן שגה בית משפט קמא בקבעו, כי לא הייתה לשוטר כל סיבה לטפול אשמת שווא על המערער שהרי המערער הודה בעצמו, כי סימן אל עבר השוטר סימן של "קוקו" בתנועת אצבע על רקתו.

מעבר לאמור טען ב"כ המערער, כי לא ברור מפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא הכיצד בדיוק רענן השוטר זכרונו ומהו חומר הראיות עליו נסמך לצורך העניין. משאין כל ציון לדבר וכשבעדות יחידה כאמור עסקינן, היה על בית משפט קמא להיזהר בבחינת חומר הראיות ולהורות, בסופו של הליך, על זיכויו של המערער.     

8.         לחילופין טען ב"כ המערער, כי אם ימצא בית משפט זה להותיר הרשעתו של המערער על כנה, יתבקש להקל בעונשו ולבטל 3 חודשי הפסילה, אשר הושתו עליו בציינו, כי עברו התעבורתי של המערער מכיל, רובו ככולו, עבירות קנס. 

תגובת המשיבה לערעור

9.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור על הכרעת הדין בציינו, כי בכוחו של בית המשפט להרשיע על סמך עדות יחידה באם נמצאה אמינה ומהימנה, כבמקרה שלפנינו, מה גם שבית המשפט דאג להגן על זכויותיו של המערער ואף סייע לו בחקירתו הנגדית של השוטר. בית משפט קמא הסביר היטב, בהכרעת דינו, הכיצד גרסתו של השוטר, עד התביעה, הנה הגרסה ההגיונית בעוד גרסתו של המערער בלתי מתקבלת על הדעת. ב"כ המשיבה ביקש לדחות טענותיו של ב"כ המערער בדבר רענון זכרונו של השוטר בציינו, כי הדבר מותר ואף מחויב בנסיבות מסוימות וכן מגובה בדיני הראיות הקיימים. אכן, השוטר העיד כי סטה שמאלה בעוד בדו"ח שערך ציין, כי נאלץ להסיט רכבו ימינה. בשל חלוף הזמן לא יכול היה השוטר לזכור מלוא הפרטים מה גם שהשוטר הצהיר מפורשות, כי דבריו שבדו"ח הנם הנכונים ומשקפים נאמנה האירוע נשוא כתב האישום. אשר על כן, אין מקום לקבל הערעור על הכרעת הדין.

ב"כ המשיבה­ ביקש לדחות גם הערעור על גזר הדין בציינו תחילה, כי נפלה טעות בידי בית משפט קמא עת נימק אורך השלילה בעובדה כי בעבירת תוספת עסקינן, המחייבת בפסילת מינימום. סעיף 38 לפקודת התעבורה, המחייב בפסילת מינימום, נוגע לעבירה המלווה בתאונת דרכים, ולא כן הדברים בענייננו. יחד עם זאת, לא נגרם למערער עיוות דין כלשהו והתוצאה העונשית בעניינו ראויה לאור הרשעותיו התעבורתיות הרבות.

דיון

10.       דין הערעור להידחות.